פרק 17

וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר. כִּי לֹא רָצָה לַעֲקוֹר אֶת דִּירָתוֹ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בְּהֶחְלֵט, לְצַד מִצְוַת הַמֶּלֶךְ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא לֵאמֹר (בראשית כו:ג) ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״. וַהֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא לֹא הָיָה בִּכְלַל מַה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״שְׁכֹן בָּאָרֶץ״, אַף עַל פִּי כֵן אָנוּס הָיָה מֵהַמֶּלֶךְ אֲדוֹן הָאָרֶץ. וְאוּלַי כִּי עָשָׂה ה׳ כָּכָה לְנִסָּיוֹן, שֶׁהֲגַם שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נְתָנוּהוּ אֲפִלּוּ לָשֶׁבֶת שָׁם כְּאַחַד הָעָם, אִם לֹא יְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה, וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה לְאַבְרָהָם.