פרק 10

עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי. פֵּירוּשׁ טַעַם קַחְתּוֹ עֲשָׂרָה, כִּי בְּעֵרֶךְ גְּמַלֵּי אֲדוֹנָיו כְּלוֹקֵחַ אֶחָד הָיוּ, וְזוּלַת זֶה הָיָה מַסְפִּיק בְּאֶחָד.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁלָּקַח עֲשָׂרָה גְּמַלִּים, פֵּירוּשׁ: הַרְבֵּה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א א:ח) ״טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים״.

וְאָמְרוֹ מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו. פֵּירוּשׁ: מֵהַמְיוּחָדִים לְצָרְכּוֹ, הַמּוּבְחָרִים אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּטְעֲנוּ הַרְבֵּה, וּבָא לִשְׁלוֹל שְׁאָר הַגְּמַלִּים שֶׁהָיוּ לְאַבְרָהָם מִכְּלַל הַנְּכָסִים.

וְאָמְרוֹ וְכָל טוּב פֵּרוּשׁ: כָּל מֻבְחָר שֶׁבְּקִנְיָנֵי אֲדוֹנוֹ, זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְהַטַּעַם – אִם לֹא תִרְצֶה לָבֹא אַחֲרָיו, יַרְאֶה בֵּית נְכֹתוֹ. גַּם לְאִם יִתְחַיֵּב בְּמֹהַר, יַרְאֶה כִּי יֵשׁ מִמָּה לְהַרְבּוֹת מֹהַר וּמַתָּן. וְאָמְרוֹ בְּיָדוֹ פֵּרוּשׁ: שֶׁבְּיָדוֹ.