פרק 6

שְׁמָעֵנוּ וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: קַבֵּל דְּבָרֵינוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְךָ לַעֲשׂוֹת, וְהוּא שֶׁאַתָּה תִּבְחַר הַקֶּבֶר הַמּוּבְחָר שֶׁבַּקְּבָרִים וּקְבוֹר מֵתְךָ, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לִשְׁאוֹל רְשׁוּת לוֹמַר, מָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי חָפֵץ, וְלֹא לָתֵת שָׁוְיוֹ. וְהַטַּעַם הוּא אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה וְגוֹ׳, וַהֲרֵי נְתִינַת רְשׁוּת מֵעַתָּה נְתוּנָה לְךָ. וְטַעְמָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב מֵתוֹ לְפָנָיו כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּטַעֲנָתוֹ. וְאָמְרוֹ נְשִׂיא וְגוֹ׳ יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ:

אֲדֹנִי. פֵּירוּשׁ אָדוֹן, וְאֵינוֹ כִּנּוּי לַיָּחִיד, וּכְמוֹ ״אֲדֹנִי צֶדֶק״ שֶׁבִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע י:א).