פרק 32

אַל נָא יִחַר וְגוֹ׳ אַךְ הַפַּעַם. כָּאן הִגְדִּיל גַּם כֵּן שֶׁיָּגֵן זְכוּתוֹ בְּעַד עֶשְׂרִים, לָזֶה אָמַר ״אַל יִחַר״, כִּי מִתְפַּלֵּל שֶׁיָּגֵן זְכוּתוֹ, וְעוֹד שֶׁהִשְׁוָה יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר ״וַאֲדַבְּרָה״ וְלֹא אָמַר ״אֶל אֲדֹנָי״, לוֹמַר כִּי תְּפִלָּה זוֹ הִיא בְּעַד זְכוּתִי. וְאָמְרוֹ תֵּיבַת אַךְ מִיעֵט שֶׁלֹּא יַחְזוֹר לְהִתְפַּלֵּל אוּלַי יֶחְסַר אֶחָד מֵהָעֲשָׂרָה כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל אוּלַי יֶחְסְרוּן הַחֲמִשִּׁים חֲמִשָּׁה. אוֹ לְצַד שֶׁאֶחָד לֹא יְעַכֵּב כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר ה׳ (דברים כ״ה:ג׳) ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״ וְאָתוּ רַבָּנַן וּבָצְרֵי חֲדָא (מכות כב:).