פרק 6

וַיְהִי מִקֵּץ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִנַּיִן יָדַע זְמַן שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּחַ חַלּוֹן הַתֵּבָה, וְלֹא חָשׁ לִטְבִיעָה בַּמַּיִם פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. וְאוּלַי שֶׁהֻבְטַח שֶׁאֵין יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. עוֹד מִמָּה שֶׁהֵכִין צָרְכֵי אֲכִילָה, וּמִן הַסְּתָם הֵכִין לִזְמַן מֻגְבָּל, וּמִזֶּה יָדַע שִׁעוּר אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמוּר בַּתֵּבָה.